כמה מילים על מנגנון החמלה ומכונת הפופקורן
מישהו כתב איפושהו שהוא כבר עייף מ"לפזר" חמלה, אני מניחה שמתוך כוונה "להדביק אחרים", כלומר לשכנע אותם לפתח גם הם חמלה. אז יש לי חדשות מעניינות עבורכם...
אין אפשרות לפזר חמלה כמשהו שמחנך אחרים. חמלה באה מבפנים. העיקרון הוא שאנחנו שלמים, כולנו, כולל מנגנון חמלה משוכלל. הבעיה היחידה היא, שהשכיחו את זה מאיתנו, ואנחנו צריכים להיזכר.
חמלה היא חלק מהניצוץ האלוהי שבתוכנו. היא מנגנון עזר כדי להגיע חזרה אל האחד. היא כלי עזר, שמאפשר לעשות דברים שמונעים ע"י האהבה, בין אם זה לעזור לאדם אחר, להתנדב בקביעות, להשקות את הגינה או לאמץ כלב. חמלה היא כלי, היא איננה מטרה בפני עצמה.
מכיוון שהיא כלי, אין דרך לפתח חמלה כדי להגיע לאהבה הפנימית. הכלי נובע ומופעל מתוך האהבה שבפנים, לא להיפך.
חז"ל אמרו "ואהבת לרעך כמוך". כלומר, לא רק שאתה אמור לאהוב את כולם בדיוק כמו את עצמך, אלא שאתה אמור לאהוב את עצמך קודם כל, לפני כל אהבה למישהו אחר. כן, כן, כולל את הילדים שלך. אמת המידה היא קודם כל אהבה עצמית.
למה? כי אהבה היא סוג של מבוע. נביעה. משהו שמייצר אנרגיה כל הזמן.
כשאני מדברת עם ילדים, אני מסבירה שיש להם בפנים מין "מכונת פופקורן", כן, כן, כמו שיש בקולנוע. רק שבמקום פופקורן, היא מקפיצה כל הזמן לבבות ורודים. היא לא מפסיקה. היא עובדת רצוף, כל הזמן. נגיד שמכונת הפופקורן בקולנוע לא היתה מפסיקה לעבוד. מה היה קורה? הפופקורן היה ממלא קודם כל את מיכל הזכוכית, ואז זה היה מתחיל להישפך החוצה, לרצפה. נכון? עד שזה היה ממלא את החדר. ואז זה היה יוצא מהדלתות וממלא את הרחוב, ואת העיר, ואת המדינה.... וככה, בעצם, אפשר היה למלא את כל העולם בפופקורן. נכןו?
עכשיו תחשבו שיש לכם מכונה כזו בחזה, שלא מפסיקה לעבוד, אבל במקום להקפיץ פופקורנים, היא מקפיצה לבבות ורודים.
מה היה קורה עכשיו?
קודם זה היה ממלא את הגוף שלכם, ואז את החדר, ואז את הבית, ואז את הרחוב, ואת העיר ואת המדינה.....
ועכשיו דמיינו שלכל אדם בעולם יש כזו מכונה בפנים.... שמקפיצה כל הזמן לבבות ורודים. אם כל המכונות האלה היו עובדות היטב, אתם מתארים לעצמכם איזה עולם היה לנו עכשיו?
הבעיה היא שאנשים שכחו שיש להם כזו מכונה. שהם נולדו איתה ומישהו הוציא לה את השטקר... המנוע של המכונה הזו, הוא התודעה. כל מה שנדרש זה להבין שיש לנו מכשיר כזה, ולהסכים להפעיל אותו. ברגע שמסכימים, הוא עובד. אין צורך לשמן, אין צורך בחלקי חילוף, הכל מובנה מראש, ועשוי באופן שלא יכול להתקלקל גם אם אנחנו בני 100. כל מה שנדרש הוא לשים עליו את הפוקוס ולרצות שזה יעבוד.
ובכן, אין טעם "לפזר" את החמלה של עצמכם, ולחכות שאנשים ידבקו ממנה, כי לא ככה זה עובד. אנשים לא צריכים את החמלה שלכם. הם צריכים שתזכירו להם את החמלה של עצמם, שכבר יש להם בתוכם, וזה יותר מורכב, כי הם צריכים:
- ראשית, להסכים שהם שלמים,
- להסכים להתבונן פנימה,
- להסכים להיזכר בחלקים שיש להם, כולל מנגנון החמלה, שהוא מנגנוו מורכב, שנוירוני המראה mirror neurons הם חלק ממנו.
ברגע שהם לומדים להפעיל את זה, מה שיקרה זה שהם קודם ימלאו בלבבות ורודים את עצמם. יאהבו את עצמם. ומשם, הם יוכלו למלא את כל שאר העולם בלבבות שלהם.
נמסטה.
