כמה מילים על מחזוריות ועל אקוטי וכרוני
אם תחשבו על הדופק שלנו, כפי שהוא מתבטא על מוניטור- דופק של אדם חי הוא אמפליטודה עם גלים, שמצפצפת בביפים מחזוריים. קו ישר, עם צפצוף ארוך וקבוע, זה בן אדם מת. המחזוריות הזו היא בדיוק מה שבונה ומתחזק את כוח הרצון שלנו. את ההתכוונות.
כלי מכיל אור באופן מיטבי, כשהוא שלם, ללא חורים וסדקים. כשנבעים סדקים התוך דולף החוצה. זה אומר שישנה השקעה של כוח מסויים, כדי לשמור על שלמות הכלי.
אם חושבים על כלי חרס למשל- השקעת הכוח היא ההתנגדות של הכלי ללחץ של החומר שבתוכו מול ההתנגדות של הכלי ללחץ של האויר מבחוץ. זו משוואה פיזיקלית פשוטה. כלי חרס רגיל, בלחץ האטמוספרי הרגיל של הפלנטה שלנו, יכול להכיל בקלות מים עד שפתו. אבל יתכן שאם תמלאו אותו בכספית, הוא ייסדק, בשל המאסה הגדולה של הכספית.
גם הגוף שלנו הוא כלי, ומטרתו להחזיק אור. את אור האלוהות, אור הבריאה. חרס הוא חומר דומם, כלומר בדרגת המימד הראשון- חומר, כלומר בעל תודעה גיאומטרית. צמחים הם בדרגת המימד השני- חומר ורגש, כלומר בעל תודעה אתרית. בעלי חיים ובני אדם הם במימד שלישי- חומר + רגש+ שכל, כלומר בעלי תודעה מנטלית. ולאדם יש מימד נוסף- נשמה, תודעה אסטרלית, תודעת נשמה.
הגוף שלנו, ככלי, מכיל חומר, רגשות ומנטליות. ההבדל בינינו לבין כל שאר הברואים זה הרצון. ההתכוונות. הרצון הוא הערך המוסף של האדם- זה החלק הבורא.
בעלי חיים לא יוצרים ולא בוראים. כל מה שהם עושים, עשה בכוח דחף, ללא בחירה חופשית. כך הם נבראו. ולכן כל מה שהם יוצרים, יהיה זהה דור אחרי דור. ציפור שבונה קן, ויהיה זה הקן המשוכלל ביותר, תבנה אותו בדיוק כמו שאר בני מינה, והיא לעולם לא תחליט פתאום לבנות קן אחר, או לשכלל את הקן הקיים למשהו יותר "מודרני". בשל ההבדלים הללו, ובגלל שלאדם יש יכולת בחירה חופשית, הוא יכול להחליט אם להשאיר משהו בתוך הכלי שהוא מהווה, או לשחרר את זה. כל זיכרון שיש לנו, כל חוויה, כל רגש, כל מחשבה, כל דבר נתון לשליטתנו. כך אנחנו בנויים.
פה נכנסת ההגדרה של אקוטי וכרוני. מצב אקוטי הוא מצב עכשווי, דלקת, זיהום, כעס, שמחה, התרגשות, כל מה שהוא אנרגיה פעילה נוכחית. אנרגיה כזו לא תפעל לאורך זמן, היא תכלה את עצמה, אלא אם כן יהיה לה מקור דלק כלשהו שמזין אותה. כשמקור הדלק ייגמר או ייחסם, היא תכבה מעצמה. מצב אקוטי הוא מצב חם. אם מתארים מצב אקוטי בגרף, זה יהיה סוג של פעמון- עולה למעלה, יש פיק, ואז יורד למטה. זה אומר שזמן ההתרחשות שלו מוגבל.
בניגוד למצב אקוטי, מצב כרוני הוא מצב שמשמר את עצמו בעזרת רצון כלשהו. זהו מצב שהגרף שלו הוא גרף יורד. הוא למעשה סוג של התרוקנות איטית עד לסיום. מצב כרוני הוא מצב קר.
זוכרים את האמפליטודה של החיים? אפ'ס אנד דאונ'ס? מצב כרוני יותר דומה למוות, הוא די ישר, אבל הוא תהליכי בכיוון אחד, למטה. באך מכנה מצבים כאלה "התאבדות מנומסת". אבל זה משהו שהוא סוג של בחירה.
במצב אקוטי, כשיש עודף חום בכלי שלנו, זה אומר שהכלי סגור ואנחנו משמרים בתוכו משהו לא נחוץ, לכן צריך לפתוח שסתומים כלשהם, כדי לשחרר את העודף. זה בעצם כלי מלא מידי. מצב כרוני הוא הפוך- הכלי שלנו מחורר, פתוח, ואנרגיה חיונית דולפת החוצה. כדי לטפל בזה צריך לסגור שסתומים.
אבל אצל בני אדם זה תלוי בחירה. הם יכולים לבחור לסגור במצב כרוני ולהתאושש, והם יכולים לוותר. במצב אקוטי הם יכולים לבחור לפתוח ולשחרר עודפים, והם יכולים לבחור להשאיר סגור. בכל מקרה זו חוויה שאנחנו חווים, והנשמה בוחרת את החוויה ואת תוצאותיה.
שימו לב שמבחינה קרמתית, בחירות עצמיות שלנו, לגבי העצמי, לא קשורות לקרמה כלשהי. הן התנסות חוויתית עצמית, וזכותנו לעשות מה שאנחנו בוחרים, כך עוד זה קשור לעצמנו בלבד. ובכן, שלמותו של הכלי שאנחנו מהווים, תלויה ברצון שלנו, שהוא פונקציה של מה שקורה לנו תוך כדי החיים. אנחנו מזמנים לעצמנו חוויות, ובכל נקודה אנחנו יכולים להחליט אם לפתוח או לסגור את הכלי, על פי איך שאנחנו רוצים את רמת האור הפנימית.
להיות אדם מואר זה לא עובדה. זו עבודה. זה לא מצב סטטי. מקובע. זה מצב משתנה, מיזוריות, אמפליטודה. זו המשמעות של עבודת השם. לעבוד על הכלי, כך שיכיל את האור המדוייק שמפיק החלק האלוהי שלנו.
נמסטה
