Use less text on mobile! Makaokaino

News

כמה מילים כל סטגנציה וזרימה, התקבעות ומחזוריות

כמה מילים כל סטגנציה וזרימה, התקבעות ומחזוריות

זוכרים את מה שהזקנות האינדיאניות אומרות?  שהכוס שלנו צריכה תמיד להיות מלאה עד החצי, כדי שנוכל לתת ובדיוק באותה מידה גם לקבל? אם הכוס שלך תמיד מלאה, זה אומר שאתה לא יכול לקבל ואתה גם לא נותן.  זה אומר שהמים בכוס שלך עומדים, אין שם תנועה, אין התחלפות. אין טריות.  מה שעומד ולא מתחלף, מה שאין בו מחזוריות, מתעפש ומתקלקל.  הוא לא יכול להיות באליינמנט (alignment) עם הטבע, עם האדמה. 

מחזוריות היא אחד מחוקי הטבע. תנועה.  אטומים קיימים כחלק מהיצירה רק כל עוד האלקטרונים נעים סביב הגרעין.  ברגע שהם קורסים אל הגרעין, החומר מת. זהו המצב של ננס לבן, כוכב שמת, ובהמשך המאסה שלו תישאב לתוך חור שחור. 

את הרעיון של המחזוריות והתנועה תמצאו בכל מקום בטבע-

  • בדופק של בעלי חיים ובני אדם
  • במחזור החודשי של האשה
  • בעונות השנה
  • בגאות ובשפל בימים
  • במחזורי הלידה של אורגניזמים רבים

מה שעומד, לא יכול להיות בריא, או מועיל, או מחובר לקצב של הטבע.  להיפך, הוא מנתק אותנו מהטבע.  הרעיון שמה שאמיתי, אותנטי ובריא לנו,  א מ ו ר   ל ה ת ק ל ק ל !! זה רעיון שאצל רובנו נראה הזוי.  העולם הנוכחי, הרגיל אותנו לחפש מה שיחזיק יותר זמן.  כמה שזה יוצר "עמיד" - זה יותר "טוב".  זה אומר שמזון שיש לו חיי מדף ארוכים, זה טוב.  איך עושים את זה?

או, טוב ששאלתם :)

מכניסים לשם חומר משמר כמובן.  חומר משמר משמעותו חומר שמחסל אורגניזמים- חיידקים, פטריות, עובשים ושמרים.  אז נכון שיש אורגניזמים מזיקים, אבל יש גם טובים! למשל כל אלה שמרפדים מזה מיליוני שנים את המעיים שלנו!!

מה איתם?

אה, טוב ששאלתם... ובכן, גם הם מתים, יחד עם חומרי השימור.  זו הסיבה שחומר משמר הוא לא מציאה כזו גדולה, במבט כולל על הגוף של בעלי החיים והאדם. 

אז למי זה טוב? אה, טוב ששאלתם.  ובכן, זה טוב רק לתאגידים וליצרנים שמוכרים לכם את המוצרים שאתם צורכים.  זה מוזיל את המוצר כי יש פחות החזרות והם יכולים לייצר למלאי לטווח ארוך בתנאים זולים יותר.

אותו הדבר עם ריחות- השיגעוו החדש הוא ריחות שלא מתנדפים.  בכל מקום-

  • בבשמים
  • בשמפו ומרכך
  • בנוזל כביסה ומרכך כביסה
  • במבשמים לבית
  • במטהרי אוויר לשירותים
  • במבשמי אוויר ששמים בחדרי מדרגות בבניינים גדולים

בכל מקום שנכנסים לשם חומרי בישום.

 

תחשבו על זה-

החומרים הכימיים האלה לא בריאים, הם מתועשים לחלוטין, כל קשר בינם לבין חבצלות ונרקיסים מקרי בלבד, הם לא קשורים לטבע.  הם מכילים פתלאטים ודיוקסינים ותוצרי לוואי של נפט, ואלף ואחד רעלים, שונים ומשונים. והם נחשבים סוד מסחרי- אין אף מדינה בעולם שמחייבת יצרנים לפרט מה נכלל במרכיב "חומרי טעם וריח". זה סוד.  מתוך כ 4000 חומרים כאלה בתעשיה, נחקרו כ 3% בערך. כל השאר הוא חור שחור. תעלומה.  מצד שני, כל היצרנים מתהדרים בטיעון שהריח נשאר זמן ארוך.  אבל אם הוא רעיל, אתם מבינים שכמו שהריח נדבק לסדין שלכם, כך הוא גם נדבק לריאות שלכם, ולמערכת האולפקטורי באף, שצמודה למוח, נכון?

בקיצור, טוב זה לא יכול להיות. 

עכשיו בואו נחשוב רגע על רגשות. מכיוון שהכל הוא תדר, ויברציה, גם חומר, גם רגשות וגם מחשבות. הכל אנרגיה, שמקבלת כל פעם מופע אחר,  אז מה שרלוונטי לחומר, רלוונטי לרגשות שלנו.  הם כל הזמן בתנועה. רגש הוא משהו שעולה אוטומאטית לגירוי חיצוני. וזה נכון לכל רגש- עצוב או שמח, כועס או אוהב.  כעס למשל, הוא לא משהו רע.  כעס הוא כעס. הוא תנועה. אנרגיה.  הכל טוב כל עוד אנחנו נותנים לרגש לעלות ומתבוננים בו מהצד, ונותנים לו לעשות מה שהוא עושה, בלי להתערבב בתוכו.  אם לא נעשה דבר, רק נתבונן, הוא יעלה כמו גל, ויתפזר החוצה מהכלי.  כעס הוא תמיד תגובה למשהו חיצוני. 

לעומת זאת אהבה יכולה להיות תגובה למשהו חיצוני, אבל היא גם יכולה להיות החלטה.  במקרה הזה אנחנו יוצרים אותה בעזרת הרצון.  הרעיון המרכזי הוא לייצר מצב של פופקורן- שהגוף שלנו מייצר כל הזמן אהבה שנשפכת החוצה.  זה נכון, אבל זה לא אומר שזה מצב סופי. קבוע.  אין לנו מצב סופי או קבוע, יש לנו אפס אנד דאונס, כי רנחנו בני אדם, אורגניזמים.  ואנחנו חיים בסביבה דינמית, שפועלת עלינו, כמו שהיא פועלת על כל דבר אחר בתוכה. 

הרעיון הזה מתמצה ברעיון של השאיפה לשלם, השאיפה לשלמות, השאיפה לאינסוף.  אנחנו לא אינסוף, ולא נהיה אינסוף, כי אם נהיה, נהפוך לסטאגנציה, לקיבעון, ובעצם נאבד את החיים.  אין בטבע קיבעון, הכל נע, הכל עולה ויורד, הכל שואף לאינסוף ותמיד נשאר במצב של שאיפה.  עצם ההפרדה הזו בין אור וחושך, היא זו שיוצרת את התנועה של היקום, את התנודות בין האור לבין החושך, את המתח בין הכלי לבין התכולה, את היחסיות, את המטוטלת שכל פעם יוצאת לאיזון לצד הזה ואז לצד השני. התנודות האלה, חוסר האיזון בשאיפה לחזור לאמצע, אלה החיים.  תנועה. 

נמסטה